רצפת האגן באימון גופני
רצפת האגן
ליקויים ברצפת האגן מהווים מחסום לפעילות גופנית ופעילות גופנית ידועה כבר מזמן כגורם מכריע בשמירה על הבריאות ועל איכות החיים.
במחקר זה מתוך 4556 נשים, 46% הפסיקו פעילות גופנית שהשתתפו בה בעבר עקב תסמיני רצפת האגן. לדליפת שתן הייתה ההשפעה הגדולה ביותר.
42% מהנשים שחוו תסמינים בספורט באימפקט גבוה הפסיקו להשתתף (כדורעף, טניס, כדורסל) ,לעומת 21% באימפקט נמוך.
הפסקה של פעילות גופנית דווחה גם בקרב נשים צעירות (18-25 שנים: 35%) ונשים שלא ילדו (31%).
שינויים נפוצים בפעילות הגופנית כללו הורדת עצימות (58%) או תדירות (34%) של השתתפות או שינוי לצורת ספורט/פעילות גופנית באימפקט נמוך (45%).
אצל נשים שעברו לידה נרתיקית ובעיקר עם קרע מיילדותי מדרגה גבוהה הסיכוי שידווחו על ליקוי ברצפת האגן כמחסום לפעילות גופנית היה גבוה יותר.
אחת מכל 3 נשים דיווחה על ליקויים ברצפת האגן כמחסום משמעותי בפעילות גופנית, וזה היה קשור לסיכון מוגבר לחוסר פעילות גופנית.
אני נשאלת לעיתים קרובות על הקשר בין פעילות גופנית עצימה לנזק לרצפת האגן. "נזק" מוערך לרוב על פי דליפות שתן במהלך הפעילות ו/או צניחות אברי האגן.
מחקר זה בדק את תפקוד שרירי הבטן ורצפת האגן אצל ספורטאיות שטרם ילדו עם, וללא דליפת שתן.
נמצא שדווקא אצל הנשים עם דליפת שתן הכיווץ הוולונטרי של רצפת האגן היה חזק יותק. נראה שהסיבה לדליפת השתן אינה בשל חולשת שרירי רצפת האגן. ייתכן שהסיבה היא בשל כיווץ בו זמני של שרירי הבטן ורצפת האגן – כלומר בעיה בתזמון וסינרגיה, או ירידה בתגובת הכיווץ של הסיבים הלבנים (fast twich muscle fibers ).
הערה נוספת של המחברים התייחסה לכך שחלק גדול מהנבדקות לא ידעו לכווץ את שרירי רצפת האגן לפני הדרכה של פיזיותרפיסטית, אולם לאחר ההדרכה כולן כיווצו היטב. במחקר הזה הנבדקות חולקו ל"דולפות" ו "לא דולפות" על פי שאלון.
במחקר זה הנבדקות מילאו שאלון , ואח"כ נבדקה דליפת שתן על ידי ped test לאחר שעה של פעילות
Ped test זו בדיקה בה שוקלים פד לפני ואחרי ביצוע פעילות גופנית, והמשקל הנוסף מעיד על כמות השתן שדלף.
המעניין במחקר זה היה חוסר ההתאמה בין השאלונים לבין הממצאים בבדיקה, ולמרות שכמובן נדרש מחקר נוסף – הוא מציב בסימן שאלה את השימוש בשאלונים, לפחות אצל ספורטאיות שטרם ילדו. כמה נקודות בעקבות מחקרים אלו :
1. הן על פי מחקר זה והן על פי מחקרים קודמים נראה שאין פגיעה בכוח שרירי רצפת האגן עקב פעילות גופנית.
2. דליפת שתן שכיחה אצל ספורטאיות , עם זאת נראה שמצד אחד לא כולן מודעות לקיומה, ומצד שני יש כאלו שחושבות שיש להן דליפה אך זה לא כך.
3. כיווץ יעיל יותר של רצפת האגן מושג לאחר הדרכה מתאימה של פיזיותרפיסטית
4. ייתכן שהסיבה לדליפת שתן בפעילות מקורה בתזמון וסינרגיה. מחקרים קודמים הראו שתרגול מתאים מפחית את כמות הדליפות באופן ניכר.
גם סקירה זו מראה שהשפעת פעילות גופנית על ליקויים ברצפת האגן עדיין אינה ברורה במלואה, ונדרש מחקר נוסף .
לסיכום: יש להיות מודעים לשכיחות דליפת שתן בעת פעילות גופנית, גם אצל נשים שטרם ילדו, וכדאי לפנות לטיפול מתאים.
עם זאת לא נראה שיש בהמשך הפעילות משום גרימת נזק לשרירי רצפת האגן, ויש להמשיך ולעודד נשים לפעילות גופנית בשל התועלות המוכחות שבה.
רצפת האגן לא עובדת בחלל ויכולת התפקוד של הגוף כולו משפיעה עליה, ולכן ביצוע פעילות גופנית משפר הן את הכח של רצפת האגן ואת יכולת התפקוד שלה.
מחקר זה בדק נשים הרות במחצית הריונן ומצא שאצל אלו שעושות פעילות גופנית סדירה, רצפת האגן בממוצע הייתה חזקה יותר
מחקר אחר מצא שהוספת תרגילי התנגדות לתרגול רצפת האגן אצל נשים מבוגרות הביא לתוצאות תפקודיות מהירות יותר.
לסיכום : יש לעודד כל אישה בכל גיל לבצע פעילות גופנית סדירה.
